נירית בן ארי
> הבלקן ביט בוקס הוציאו אלבום חדש בהוצאה עצמית, Give, וברביעי וחמישי הקרובים הם ישיקו אותו במועדון ההופעות החדש "שבע" בתל אביב. בבוקר חורפי השבוע התקשרתי לתומר יוסף כדי לשאול אותו על האלבום החדש, על מה קרה כשהורידו אותו מטיסת פנים בארצות הברית כי חשבו שהוא טרוריסט, ועל איך זה להיות סמל מין.
תומר יוסף, איך זה להיות תומר יוסף?
על הפנים.
לא יכול להיות.
אף פעם לא הייתי שום דבר אחר.
ואיך אתה לא מפסיק להמציא את עצמך מחדש?
זה בגלל שאני בחיפושים כל הזמן, וכל פעם אני מוצא משהו אבל רוצה לחפש עוד כדי להישאר רענן, ולעניין את עצמי מחדש ולהפתיע את עצמי. אני גם אוהב לעשות המון דברים שונים ויש לי תשוקה ליצירה. כבר בגיל שלוש עשרה גרתי מחוץ לבית, והייתה לי ילדות נפלאה והורים שנתנו לי חופש.
הראיתי את הקליפ החדש שלכם, Part of the Glory, לסטודנטים שלי במכללת בית ברל, והם אמרו שזאת לא מוזיקה ישראלית. אתה מסכים איתם?
נכון. אנחנו לא עושים מוזיקה ישראלית. מה שאנחנו עושים זה מוזיקה גלובלית, ואנחנו מאד גאים בהגדרה הזאת. הבלקן ביט בוקס זה הרכב שלא נולד בארץ, הוא נולד בניו יורק. לכולנו הייתה שהות של עשרות שנים בניו יורק, לי קצת פחות, ולכן המוזיקה מכילה השפעות של מוזיקה מאמריקה, כמו גם משאר העולם.
אבל יש דבר כזה מוזיקה ישראלית. האלבום שלי לדוגמה (יוסף הוציא לא מזמן את אלבום הסולו הרביעי שלו, השחר 35, נ"ב), הוא אלבום מאד ישראלי, גם בגלל התכנים, גם בגלל שהוא בעברית, גם בגלל שיש בו סוג של נוסטלגיה, וגם בגלל שיש בו מרכיבים מוזיקליים ישראלים מובהקים כמו חלילי צד של פעם, השפעה של המלחין סשה ארגוב, ושל שירי ארץ ישראל.
קשת ההשפעות של הבלקן ביט בוקס היא מאד רחבה מבחינה מוזיקלית. כמובן שבתוכה יש תבלין ים תיכוני, והשפעות מוזיקליות ממה שסובב אותנו, אבל הבלקן ביט בוקס לא עושים מוזיקה ישראלית, למרות שאנחנו מוסיפים הרבה לנוף של המוזיקה הישראלית. אנחנו מוסיפים טריות ורעננות שאין באף הרכב אחר בארץ, גם ברמה המוזיקלית וגם ברמת הטקסטים. יש אצלנו תמהיל שהוא ערבוב של תרבויות והשפעות מהעולם, וזה צבעוני ואופטימי ושמח.
אבל ב-Give יש גם שירים פסימיים.
Give הוא אלבום יותר אפל ויותר אגרסיבי מכל האלבומים שלנו. אין מה לעשות, אנחנו מושפעים מהחיים ומהעולם, והמצב מתדרדר, ולכן האלבום יותר נוקב.
השיר האחרון, No Man's Land, הוא לא שיר שמח, והוא הטקסט שהכי אהוב עליי באלבום. השיר הזה נולד אחרי לילה שבו תמיר ואני הקשבנו להרצאות ביוטיוב של ישעיהו ליבוביץ'. יש שורה אחת שליבוביץ' אמר, והיא שאף אחד לא יכול לקחת בעלות על אדמה כי האדמה לא שייכת לאף אחד. ההיפך הוא הנכון – אנחנו שייכים לאדמה כי אנחנו נגמור באדמה, כתערובת של לאומים גזעים ודתות.
בשיר Enemy in the Economy אתה מספר על חוויה שקרתה לך כשהורידו אותך מטיסה בארצות הברית כי הדיילת חשדה בך שאתה טרוריסט. זה קצת אירוני כשישראלי עובר את החוויה הזאת, כי היא בדרך כלל שמורה לערבים, וכשהם מוטרדים בבדיקות הביטחוניות אז ישראלים בדרך כלל מצדיקים את זה.
נכון, זה אותו הדבר בדיוק. אבל כשזה קרה לי, ידעתי שבניגוד לאנשים אחרים שעוברים את אותה חוויה אין סיכוי שאני אגמור בגוואטנומו.
מה קרה שם בדיוק?
היינו בסיבוב הופעות, טסנו לקליפורניה, והדיילת ראתה אותי מצלם את החברים שלי בזמן שהם ישנו. היא החליטה שאני אוסף מידע עבור ארגון טרור. כמובן שהסיבה המרכזית שהיא חשדה בי הייתה המראה הערבי שלי. שזה הגיוני, כי אני הרי ערבי. אני תימני משני הצדדים, סבי עלה מתימן.
היא הודיעה לקפטן של המטוס שיש על המטוס סייען טרור, וכשנחתנו נכנסו שוטרים למטוס ובאו ישר אליי. הם לקחו את כולנו, אבל אני הייתי החשוד העיקרי. הם הושיבו אותנו בגשם, ואחר כך תיחקרו אותי במשך שלוש שעות. הם שאלו האם במשך הטיסה צעקתי אללה הוא אכבר. המזל שלי היה שהייתה לי את האופציה לתקשר שוטף באנגלית, ושיש לי אופי שמאפשר לי לצחוק על הכול. חוץ מזה גם השריף שחקר אותי היה מאד נחמד.
לקחנו את המקרה המביך והמוזר – שהיום באמריקה הוא לא כל כך מוזר – ועשינו ממנו שיר שאותו הקדשנו לדיילת הלא כל כך חכמה שקראנו לה מיס פרנויה. היא עשתה לי את מה שנקרא בארצות הברית Profiling, שזה אומר לקחת בנאדם ועל פי המראה שלו להחליט למי הוא שייך, מה הוא מייצג, ולאן הוא הולך. הדיילת הזאת מייצגת את אמריקה היום.
את הקליפ שלכם Part of the Glory, צילמתם בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, שהיא מקום נורא עצוב ומכוער, והקליפ שלכם הופך אותו ליפה ולמלא חיים בזכות המוזיקה.
המצב שם הוא באמת עגום, אבל השיר לא מדבר על זה, אלא מדגיש שכולם אנשים, ושמי שאנחנו קשור לתנאים שאנחנו חיים בהם. השיר עושה זום-אאוט מישראל ולוקח מבט גלובלי. הרי אף אחד לא בוחר איפה להיוולד. אנשים נוטים להכליל ולקטלג, אבל בסופו של דבר כולנו אנשים וכולנו אותו הדבר.
באלבום החדש שילבתם סגנונות שונים, ובעצם התרחקתם מהסגנון הבלקני שמאפיין אתכם. יש שם דאנסהול והיפ הופ, ואתם מושפעים מהלהקה האנגולית "בורקה סום סיסטמה" והסגנון שלה שנקרא קודורו. האם מהבלקן ביט בוקס נשאר רק הביט בוקס?
השם שלנו, הבלקן ביט בוקס, זה חרא שם. בהתחלה הוא ייצג אותנו, אבל היום השם מקטלג אותנו כמוזיקה בלקנית וזה כבר לא מי שאנחנו. היינו צריכים לקרוא ככה לאלבום הראשון, לא ללהקה. לכן אנחנו מחליפים את השם ל- BBB.
אנחנו שומעים מוזיקה חדשה כל הזמן וכמובן שזה משפיע על העשייה שלנו. בשלוש שנים האחרונות שמענו מוזיקה שמגיעה מאפריקה, ממאלי, מאנגולה, והופענו בדרום אפריקה. זה השפיע על היצירה המוזיקלית שלנו ולכן באלבום החדש המסורות המוזיקליות השחורות יותר דומיננטיות.
בשיר What a Night אתה אומר What a night, strangers on a bed, I'll never see you again, you have to understand, you're not part of the plan, I'm another woman's man. האם מדובר בחוויה שקרתה, ואם כן, למי מחברי הלהקה?
לא מדובר בחוויה אישית, מדובר בדמות פיקטיבית שהשתלטה לנו על האלבום.
מצחיק מאד.
בחיי, זה דמות פיקטיבית, היא נמצאת בארבעה שירים באלבום. השיר הזה בכלל נולד בעקבות רעיון לקליפ פורנוגראפי שרציתי לצלם אבל לא צולם בסוף, ואז ראינו שזאת אותה דמות שמופיעה גם בשיר Money. מדובר בדמות של בנאדם מאד עשיר שבאיזשהו שלב מתוך שיכרון ממון וכוח פשוט מתחרפן, מקבלו פיצול אישיות, משתגע, עובר לגור ביער כסוג של חיה, וקובר עצמו באדמה.
טוב, זה הדבר הכי מופרך ששמעתי. אז לסיום, איך זה להיות סמל מין?
אני? סמל מין?
בארור.
נחמד לשמוע.
נו?
יותר משאני סמל מין אני מין סמל.
הגרלה בין המגיבים: שני דיסקים חדשים עד הבית והזמנה זוגית למופע השקה (רביעי וחמישי הקרובים ב"שבע").
.
קראו עוד על:
